למדתי נהיגה בחיפה.
כל מי שמכיר את חיפה יודע כמה סיוטית הנהיגה בה לנהג המתחיל. יש בה המון עליות, אותו מספר ירידות כמובן וגם פניות תוך כדי עליות ששם צריך גם לעצור וגם לעשות זינוק בעליה, בלי הילוכים ועם מורה מלחיץ מימין .
כמו שאמרתי- סיוט.
מהר מאוד פיתחתי העדפות:
הכי אהבתי- רמזורים. הם אמרו לי בצורה ברורה ומדויקת מתי לעצור ומתי לנסוע.
שניים בתור- תמרורי עצור. הם אמרו לי מתי לעצור. גם זה עזר לי.
בהמשך הרשימה מיקמתי את תמרור "האט ותן זכות קדימה" הצלחתי להבין מה זה אומר להאט והאטתי.
הפחד הגדול שלי היה -מעגלי תנועה. זרקו לי חוק כללי ועכשיו תעשי מה שנראה לך נכון.
היום אני מבינה שבבסיס הפחד שלי היה הרצון שיחליטו בשבילי .
גם ככה להשתלט על האוטו, המראות וההילוכים היה עומס גדול בשבילי.
אז גם להתחיל לחשוב אם לעצור או לא? זה כבר היה עומס גדול מדיי.
הפחד שלי מפני קבלת החלטות מלמד על קושי מאוד גדול שחוויתי.
רציתי מאוד להיות עצמאית. רציתי שאף אחד לא יחליט בשבילי מתי ולאן לנסוע. רציתי אני להיות תלויה בתחבורה ציבורית או בהורים. רציתי להיות ע-צ-מ-א-י-ת.
אבל מה? יחד עם כל העצמאות הזאת נפלה עליי גם אחריות והצורך להחליט לבד ולהפעיל שיקול דעת.
אם אני חוויתי את זה בגיל המתקדם שבו למדתי נהיגה, אפשר לדמיין איך גם ילדים צעירים יותר חווים את הבלבול הנלווה לקבלת החלטות.
אז איך אנחנו ההורים יכולים לעזור להם ?
איך נוכל להיות רמזור עבורם ובכל זאת לאפשר להם לנווט בבטחה גם במעגלי התנועה של החיים?
ילדים צעירים הם כמו נהגים חדשים, הם לומדים את "חוקי התנועה" בעולם שלנו. הם בודקים איך הדברים עובדים, מה התגובה למעשים שהם עושים ועוד. הם נמצאים בלמידה מתמדת ורואים בנו, המבוגרים שלצידם, תמרורים, מעגלי תנועה ורמזורים.
מצד שנית ובדרך כלל בו זמנית, הם מחפשים מאוד את מה שחיפשתי אני, את העצמאות שלהם. הם לא רוצים שיגידו להם מה לעשות. כי כשאומרים להם מה לעשות, זה מגביל אותם ומצר את צעדיהם. בדיוק כמו שהתלות בתחבורה ציבורית הגבילה אותי. יתר על כן, סביב גיל שנתיים מתחיל להיווצר רצון חזק לעצמאות ובכל פעם ששוללים אותה מהם, מה שהם שומעים זה שאומרים להם: "אתם לא מספיק טובים" "אין סיכוי שתצליחו לבד". גם מגבילים אותם וגם מתסכלים אותם באותו מחיר.
מה כדאי לעשות?
מקשיבים לשני הצרכים האלו יחד ומכבדים אותם בו זמנית.
בכל פעם שזה מתאפשר, נחזק את הבחירה העצמאית שלהם ואם יש צורך נוסיף מידע בו הם יוכלו לעשות שימוש אם יבחרו. אם אין אפשרות לבחור, וודאי שנציב רמזור אבל- אם יש הזדמנות לבחור בין שתי ברירות ולגלות מה התוצאות של כל בחירה, כדי לנצל אותה.
לדוגמה- נועה בוחרת בגדים לבד ויוצאת מהבית ביום סגרירי עם חולצה קצרה.
מה יכול להחליש את הבחירה שלה ואת הביטחון שלה בעצמה? אם נהיה "רמזור" ונגיד לה- "השתגעת? במזג אוויר כזה את לא יוצאת עם חולצה קצרה" או דברים פסקניים מעין אלה.
איך נוכל לחזק אותה? "נועה, אני רואה שבחרת בגדים לבד, איזה יופי. אמרו בתחזית שירד גשם, לדעתי כדאי ללבוש בגד מחמם יותר".
זהו, עכשיו אנחנו משאירים אותה עם המידע ועם הביטחון שהיא תדע לבחור נכון.
היא יכולה לקחת אחריות על הבחירה שלך וגם להתמודד עם ההשלכות שלה בהמשך. יש כאן גם עצמאות וגם אחריות שגרות יחד. הרווחנו פעמיים.
שני דברים קטנים שאני בטוחה שמטרידים אתכם-
א. לא מקבלים דלקת ריאות מיום אחד של הליכה עם חולצה קצרה בגשם. באחריות !
ב. מה יחשבו ההורים האחרים והגננת כשיראו איזה הורים חסרי אחריות אתם? זה נושא לפוסט נפרד. בינתיים, חשבו טוב טוב וענו לעצמכם בכנות- מה חשוב לכם יותר? דעתה של הגננת או עצמאותו של הילד שלכם. אם התשובה הכנה שלכם היא דעתה של הגננת, אל תאפשרו לנועה ללכת עם חולצה קצרה, כי תפסידו הרבה יותר ממה שתרוויחו וחבל.
דבר אחרון לפני סיום: אם נועה חוזרת רטובה ורועדת מקור הביתה. תגייסו את כל כוחות הנפש שלכם ותעשו מאמץ אדיר (אני יודעת שהוא מאמץ גדול מאוד) ואל תגידו לה "אמרתי לך". שוב, ההסבר ארוך ואולי יגיע בהמשך רק בקצרה- כשאומרים למישהו "אמרתי לך" מבטלים את כל מה שהוא חשב שהוא יודע בעצמו וזה כל כך מערער את הביטחון וכל כך לא מלמד כלום.
היום אני כבר מאוד אוהבת מעגלי תנועה, את הרמזורים אני משאירה לקרטיבים.
אז מה אוכלים פה ?
קרטיב רמזור
מתכון שפיתחתי במיוחד לבלוג.
מצרכים
3 בננות בשלות
חופן פירות יער (מחוץ לעונה יש קפואים בכל סופר)
2 תפוזים
5-6 תמרים (רצוי מזן מג'הול)
מעט אבקת ספירולינה או מחית קשיו
איך מכינים ?
הרעיון הוא להכין שלוש תערובות בשלושה צבעים:
אדומה
צהובה
ירוקה
תערובת הבסיס היא מיץ תפוזים, תמרים ובננות מעורבבות בבלנדר.
ליצירת תערובת אדומה מוסיפים לשליש מהתערובת חופן פירות יער
ליצירת תערובת ירוקה מוסיפים לשליש מהתערובת מעט אבקת ספירולינה או מחית קשיו
ליצירת תערובת צהובה- לא מוסיפים כלום.
לכלי של קרטיבים (אפשר למצוא בכל חנות כלי בית או חנות של הכל בשנקל), מוזגים ראשית את התערובת האדומה, מעליה את הצהובה ובסוף את הירוקה. אם רוצים ליצור הפרדה ברורה בין השכבות, אפשר לטפטף מספר טיפות של שמן קוקוס. בתמונות תוכלו לראות את ההבדל בין קרטיב עם הפרדה לקרטיב בלי.
זהו- מכניסים את המקל לכלי ומעבירים להקפאה.
בתיאבון !
כל מי שמכיר את חיפה יודע כמה סיוטית הנהיגה בה לנהג המתחיל. יש בה המון עליות, אותו מספר ירידות כמובן וגם פניות תוך כדי עליות ששם צריך גם לעצור וגם לעשות זינוק בעליה, בלי הילוכים ועם מורה מלחיץ מימין .
כמו שאמרתי- סיוט.
מהר מאוד פיתחתי העדפות:
הכי אהבתי- רמזורים. הם אמרו לי בצורה ברורה ומדויקת מתי לעצור ומתי לנסוע.
שניים בתור- תמרורי עצור. הם אמרו לי מתי לעצור. גם זה עזר לי.
בהמשך הרשימה מיקמתי את תמרור "האט ותן זכות קדימה" הצלחתי להבין מה זה אומר להאט והאטתי.
הפחד הגדול שלי היה -מעגלי תנועה. זרקו לי חוק כללי ועכשיו תעשי מה שנראה לך נכון.
היום אני מבינה שבבסיס הפחד שלי היה הרצון שיחליטו בשבילי .
גם ככה להשתלט על האוטו, המראות וההילוכים היה עומס גדול בשבילי.
אז גם להתחיל לחשוב אם לעצור או לא? זה כבר היה עומס גדול מדיי.
הפחד שלי מפני קבלת החלטות מלמד על קושי מאוד גדול שחוויתי.
רציתי מאוד להיות עצמאית. רציתי שאף אחד לא יחליט בשבילי מתי ולאן לנסוע. רציתי אני להיות תלויה בתחבורה ציבורית או בהורים. רציתי להיות ע-צ-מ-א-י-ת.
אבל מה? יחד עם כל העצמאות הזאת נפלה עליי גם אחריות והצורך להחליט לבד ולהפעיל שיקול דעת.
אם אני חוויתי את זה בגיל המתקדם שבו למדתי נהיגה, אפשר לדמיין איך גם ילדים צעירים יותר חווים את הבלבול הנלווה לקבלת החלטות.
אז איך אנחנו ההורים יכולים לעזור להם ?
איך נוכל להיות רמזור עבורם ובכל זאת לאפשר להם לנווט בבטחה גם במעגלי התנועה של החיים?
ילדים צעירים הם כמו נהגים חדשים, הם לומדים את "חוקי התנועה" בעולם שלנו. הם בודקים איך הדברים עובדים, מה התגובה למעשים שהם עושים ועוד. הם נמצאים בלמידה מתמדת ורואים בנו, המבוגרים שלצידם, תמרורים, מעגלי תנועה ורמזורים.
מצד שנית ובדרך כלל בו זמנית, הם מחפשים מאוד את מה שחיפשתי אני, את העצמאות שלהם. הם לא רוצים שיגידו להם מה לעשות. כי כשאומרים להם מה לעשות, זה מגביל אותם ומצר את צעדיהם. בדיוק כמו שהתלות בתחבורה ציבורית הגבילה אותי. יתר על כן, סביב גיל שנתיים מתחיל להיווצר רצון חזק לעצמאות ובכל פעם ששוללים אותה מהם, מה שהם שומעים זה שאומרים להם: "אתם לא מספיק טובים" "אין סיכוי שתצליחו לבד". גם מגבילים אותם וגם מתסכלים אותם באותו מחיר.
מה כדאי לעשות?
מקשיבים לשני הצרכים האלו יחד ומכבדים אותם בו זמנית.
בכל פעם שזה מתאפשר, נחזק את הבחירה העצמאית שלהם ואם יש צורך נוסיף מידע בו הם יוכלו לעשות שימוש אם יבחרו. אם אין אפשרות לבחור, וודאי שנציב רמזור אבל- אם יש הזדמנות לבחור בין שתי ברירות ולגלות מה התוצאות של כל בחירה, כדי לנצל אותה.
לדוגמה- נועה בוחרת בגדים לבד ויוצאת מהבית ביום סגרירי עם חולצה קצרה.
מה יכול להחליש את הבחירה שלה ואת הביטחון שלה בעצמה? אם נהיה "רמזור" ונגיד לה- "השתגעת? במזג אוויר כזה את לא יוצאת עם חולצה קצרה" או דברים פסקניים מעין אלה.
איך נוכל לחזק אותה? "נועה, אני רואה שבחרת בגדים לבד, איזה יופי. אמרו בתחזית שירד גשם, לדעתי כדאי ללבוש בגד מחמם יותר".
זהו, עכשיו אנחנו משאירים אותה עם המידע ועם הביטחון שהיא תדע לבחור נכון.
היא יכולה לקחת אחריות על הבחירה שלך וגם להתמודד עם ההשלכות שלה בהמשך. יש כאן גם עצמאות וגם אחריות שגרות יחד. הרווחנו פעמיים.
שני דברים קטנים שאני בטוחה שמטרידים אתכם-
א. לא מקבלים דלקת ריאות מיום אחד של הליכה עם חולצה קצרה בגשם. באחריות !
ב. מה יחשבו ההורים האחרים והגננת כשיראו איזה הורים חסרי אחריות אתם? זה נושא לפוסט נפרד. בינתיים, חשבו טוב טוב וענו לעצמכם בכנות- מה חשוב לכם יותר? דעתה של הגננת או עצמאותו של הילד שלכם. אם התשובה הכנה שלכם היא דעתה של הגננת, אל תאפשרו לנועה ללכת עם חולצה קצרה, כי תפסידו הרבה יותר ממה שתרוויחו וחבל.
 |
| עם אבקת ספירולינה, הפרדת שמן קוקוס ועציץ |
היום אני כבר מאוד אוהבת מעגלי תנועה, את הרמזורים אני משאירה לקרטיבים.
אז מה אוכלים פה ?
קרטיב רמזור
מתכון שפיתחתי במיוחד לבלוג.
מצרכים
3 בננות בשלות
חופן פירות יער (מחוץ לעונה יש קפואים בכל סופר)
2 תפוזים
5-6 תמרים (רצוי מזן מג'הול)
מעט אבקת ספירולינה או מחית קשיו
איך מכינים ?
הרעיון הוא להכין שלוש תערובות בשלושה צבעים:
אדומה
צהובה
ירוקה
תערובת הבסיס היא מיץ תפוזים, תמרים ובננות מעורבבות בבלנדר.
ליצירת תערובת אדומה מוסיפים לשליש מהתערובת חופן פירות יער
ליצירת תערובת ירוקה מוסיפים לשליש מהתערובת מעט אבקת ספירולינה או מחית קשיו
ליצירת תערובת צהובה- לא מוסיפים כלום.
לכלי של קרטיבים (אפשר למצוא בכל חנות כלי בית או חנות של הכל בשנקל), מוזגים ראשית את התערובת האדומה, מעליה את הצהובה ובסוף את הירוקה. אם רוצים ליצור הפרדה ברורה בין השכבות, אפשר לטפטף מספר טיפות של שמן קוקוס. בתמונות תוכלו לראות את ההבדל בין קרטיב עם הפרדה לקרטיב בלי.
זהו- מכניסים את המקל לכלי ומעבירים להקפאה.
בתיאבון !
 |
| על מצע צלחת מעוטרת- עם מחית קשיו, בלי הפרדה |
